בלוג - אימון NLP #סמכות פנימית

לדעת למכור זו אומנות שכל אחד נולד עמה בדרגות משתנות, כי כל אדם מוכר לכל מי שנמצא מסביבו משהו, הן על עצמו, על התפקיד שלו והן על האירועים שקרו לו במהלך חייו. האדם הרגיל יודע למכור לעצמו ומעצמו לאחרים, כל מיני סיפורים על חייו, על ההיסטוריה שלו ועל הסביבה שבה הוא חי. אומנות המכירות הינה חלק מאומנות התקשורת והיא מתחילה בשיחה הפנימית של האדם עם עצמו. אימון למכירות בא לצמצם את הפער בין היכן שאת/ה נמצא במומחיות המכירתית שלך הן בעסק, הן בעבודה, הן כמיתוג עצמי לבין היכן שאת/ה רוצה להיות.

כאשר אתם רואים את המשפט הזה: "מי שלא צודק, מגיע לו לסבול", הדבר הראשון שעולה לכם בראש זה איזו עוולת של משפט הוא זה, איזה מן אדם יכול לחשוב ולכתוב כזה משפט? איזה רוע עומד מאחורי אמונת יסוד שכזו. האמת היא, שכולנו בלי יוצא מן הכלל חוטאים בתקשורת שכזו לא פעם ולא פעמיים. ואנחנו אפילו לא שמים לב, שזה מה שאנחנו עושים כל הזמן. המנטליות שאליה נולדנו עושה הבחנה בין טוב לרע, צודק ושאינו צודק ורואה בהענשה כדבר היחיד שיוכל לגרום לאדם "לחזור בו בתשובה".

יש לך סמכות פנימית, למה לתת אותה למישהו בחוץ? איננו יכולים לתת סמכות למישהו, אם אין לנו אותה מההתחלה. הגיע הזמן להשאיר את הסמכות בידינו ולזכור את מה ששכחנו - הידע על מי אנחנו!

מילה "מטריקס" נכנסה לתודעה האנושית מאז סרט הקולנוע האמריקאי מסוג המדע הבדיוני, שיצא בשנת 1999. זוהי טרילוגיה, שהפכה להיות רביעולוגיה, שתפסה את תודעת העולם והציגה בפניו את הרעיון של החיים כאשליה, המורכבת מהשתלטות של מכונות, רובוטים, בינות מלאכותיות, מעשי ידי אדם, אשר בנו מערכות קיום חדשות, המנצלות את אנרגית החיים של האדם כבטריות להזנתן האישית, בעוד בני אדם חיים במעין "מציאות מדומה", כאשר אין להם שמץ של מושג, שבעצם הם נשלטים וכלואים בתוך קקונים, המורכבים ממתכות וחומרים מלאכותיים.

אם מעניין אותך להתחיל מסע של פרימת האמונות המגבילות שלך על עצמך, של מסמוס החוויות הטראומטיות ככאלה, אם את/ה מעונין/ת להיות מקור השמחה, האושר, הסמכות של עצמך, בתהליך אימוני טיפולי בן 10 עד 21 פגישות צור/י קשר לנייד, השאירי הודעה עם תיאור הצרכים והמטרות שלך ואחזור אליך, כדי לעשות התאמה משותפת לתהליך, לברר האם אני מתאימה לך ואת/ה מתאימים לתהליך הספציפי שאני מעבירה. אשמח לשמוע מכם! https://bit.ly/3rFYA1s

האלוהות רצתה לבנות לה מרכבה, הכי משובחת שיכולה להיות, כזאת שדרכה היא תוכל לא רק להתבונן, אלא גם להרגיש, לחוש, לתפוש, לעכל, להיות, לחוות ולחיות. הייתכן שרגשות מנהלים את חיינו? איך ניתן להפך קטבים ולגרום למנטל לנהל רגשות ולא ההפך?

כיצד יתכן, שהרגשות הם אלו שמנהלים את חיינו ואיך ניתן להפך קטבים ולגרום למנטל לנהל רגשות ולא ההפך? האם בכלל מומלץ לנהל שכלית את הרגשות, או שלרגשות יש תפקיד בקיום שלנו? אם יש לרגשות זכות קיום כלשהו, מהו וכיצד אפשר להפיק מהם יותר תועלת?

מי שיכול לראות בחוש השישי את גוף האנרגיה האנושי, היה מתמוגג מיצירת אומנות יפיפייה, המורכבת ממשפכים/מזרקות אנרגיה בשלל גוונים וצבעים, המפיצה זוהר והילה לכל עבר ויוצרת ביחד חזיון לתפארת - עוצר נשימה. באנשים, שאינם שומרים על תזונה נכונה, המהווה דלק לגוף האנרגטי, ניתן לראות, לעיתים, הפרעות בזרימה וצללים על זוהר הצבעים.

סמכות פנימית הינה הכיוון של דור שלם של אנשים, שחיים בתקופה הזו, תקופה שבה יופיטר וסטורן יצרו מפגש קוסמי ושפכו את האנרגיות המנוגדות שלהם עלינו בני האדם ועל כדור הארץ כולו. בתקופה שבה ממשלות מאחורי מסכת הקורונה, גוזלות את החופש, יכולת הפרנסה והבריאות הטבעית מאנשים, נדחפים האחרונים לחפש סמכות חדשה והפניה נעשית פנימה, אל תוך הווית האדם.

גוף האנרגיה והאנרגיה הקיימת באדם ובבעלי החיים, נקראת במערב אורגון, שם שנתן לו, החוקר, המדען והפילוסוף, ווילהלם רייך, שבשנות ה-30 טען שגילה אנרגיה פיזיקלית חדשה, הקיימת בבעלי חיים ובאוויר. במזרח, קוראים לאותה אנרגיה - קונדליני והמשלימה שלה - פראנה הנמצאת בחלל האטמוספירי.

אישיות האדם מורכבת, מארבעה ממדי חיים - האחד חושב, השני מרגיש, השלישי - מניע והרביעי מבצע. הביצועיסט, שהינו הגוף הפיסי, הוא העושה בתוך עולם המעשה. את ארבעת גופי האישיות אפשר להקביל, כדי לקבל עוד זווית ראיה עליהם ועל מקורם - לעולמות בקבלה: החושב - מקביל לעולם אצילות, המרגיש - לעולם בריאה, המניע - לעולם יצירה והמבצע - לעולם עשיה. לשם הרחבת טווח העין הפנימית, נאמר, שכמו שעולמו של ה"אדם" מקביל ל"שכל", עולם ה"חיות" - מקביל ל"רגש", עולם ה"צומח" מקביל ל"אנרגיה" ועולם ה"מינרלים" מקביל לגוף ה"פיסי".

קיימות שתי יחידות הרכבה, שאפשר ברמה הפדגוגית, לדבר עליהן כמופרדות, רק כדי להבינן, המרכיבות את הישות האנושית. האחת היא "האישיות" והשנייה "האני העליון". האישיות היא ה"פרסונה", שמשמעותה ביוונית "מסכה". בתאטראות ביוון העתיקה, ההצגות היו משוחקות על ידי אותו שחקן או אותם שחקנים, ששינו את המסיכה שלהם כמה פעמים במהלך הצגה, כדי לשחק תפקידים שונים.