אישיות האדם מורכבת, מארבעה ממדי חיים - האחד חושב, השני מרגיש, השלישי - מניע והרביעי מבצע. הביצועיסט, שהינו הגוף הפיסי, הוא העושה בתוך עולם המעשה. את ארבעת גופי האישיות אפשר להקביל, כדי לקבל עוד זווית ראיה עליהם ועל מקורם - לעולמות בקבלה: החושב - מקביל לעולם אצילות, המרגיש - לעולם בריאה, המניע - לעולם יצירה והמבצע - לעולם עשיה. לשם הרחבת טווח העין הפנימית, נאמר, שכמו שעולמו של ה"אדם" מקביל ל"שכל", עולם "בעלי החיים" - מקביל ל"רגש", עולם ה"צומח" מקביל ל"אנרגיה" ועולם ה"מינרלים" מקביל לגוף ה"פיסי".
ההקבלה של הגוף הפיסי לממלכת המינרלים, מלמדת, שהגוף הפיסי לבדו, ללא אנרגיה, רגש, שכל ואני עליון, לא היה יכול לעשות דבר, או שביצועיו היו חלשים, קלושים ואולי כלל לא מורגשים. אפשר גם להקביל את ה"גוף הפיסי" ל"יסוד האדמה", את "גוף האנרגיה והרגש" ל"יסוד המים", את "גוף השכל הדואלי" ל"יסוד האוויר" ואת "האני העליון" ל"יסוד האש". האנרגיה מתלבשת בגוף הפיסי, הרגש מתלבש בגוף האנרגטי והפיסי, השכל מתלבש בגוף הרגש, אנרגיה, פיסי.
האני העליון רוכב על מרכבת האישיות להביאה למחוז חפצו. שימו לב שאמרנו, שהאני העליון, רוכב במרכבת האישיות, לא כדי להביאה למחוז חפצה, אלא להביאה למחוז חפצו של האני העליון. מדוע זה כך? מכיוון שהאישיות נולדה, כדי שתוכל להסיע את האני העליון למטרתו. במקור היא לא נוצרה, כדי למלא את תשוקותיה ואת מבוקשה, כאשר היא לא מחוברת לאני העליון, שהוא החיבור למקור כל יש. "רק מי שאין לו תשוקות משל עצמו, מגשים אותן" (אמר לאו טסה).
כשמתבוננים בגוף הפיסי רואים, כי יש בו חיות (אנרגיה פעילה). הוא קצת יותר חי ממינרל, חול, אבן או הר. התנועה שבו, מראה שהוא מופעל מאנרגיה. כשאוכלים, אוכל בריא (מבלי להיכנס עכשיו לדיון, מה זה אוכל בריא), האנרגיה ממלאת את מצברי הגוף הפיסי ואז יש לנו כוח לעשות דברים בעולם העשייה. אם אוכלים אוכל כבד, אוכל כזה שאלמנט החומריות שבו גדול מאלמנט האנרגיה, הוא מוסיף ל"חומריות" הגוף הפיסי ואנו מרגישים כובד, ש"מוריד" את תנועתיות הגוף וכוחו. הגוף הפיסי הוא "היד הפיסית של האלוהות" בתוך עולם העשייה.
הגוף הפיזי הוא הנציג של האני העליון בתוך עולם החומר. הוא זה שדרכו הרוח עושה בתוך עולם העשייה. האינטליגנציה המדהימה, שממנה מורכב הגוף הפיסי, ידעה לשלב בתוכו חיבורים, זוויות וקשרים, עם יתר הגופים האחרים, שהינם כמו ממדים בתוך נפלאות האיברים באדם.
ה - DNA האנושי, הוא פאר היצירה והוא מתפקד ברמה הקוונטית, מהדהד את הרמות הקיימות בו ודרכן מהדהד את היקום. מכיוון שאנחנו נכנסים לעידן הדלי, שהוא עידן יסוד האוויר, הרי שנתקל בהרבה עניינים הקשורים בשכל. זה כולל רעיונות שונים ומשונים על האדם, על איך הוא צריך להיות, איך הוא צריך לחיות ואיך צריך להתייחס לגוף הפיסי שלו.
מצד אחד נמצא את הדעה הרוחנית, שהגוף הפיסי נעשה על פי סטנדרטים אלוהיים ואינו צריך לשום תוספות, כדי להיות כלי מושלם לנשמה והדרישה הרוחנית היא פשוט לא להפריע לגוף הזה לחיות את חייו, בלי רעלים, לא באוכל, לא באוויר, לא במים וללא צורך בתרופות כימיות וזריקות רעילות.
מן הצד השני קיימת התפיסה הטכנוקרטית, שרוצה להפוך את האנושות לביונית, חלק אדם חלק מכונה, או ממש להעלות את התודעות לתוך בינה מלאכותית, כך שאפשר, כביכול, "לזכות" בחיי נצח ובאספקת אינפורמציה אינסופית, אך למעשה מה שנשאר מהתודעה משועבד לנצח לעבדות שאין לצאת ממנה.
תפיסה זו אינה רואה באדם כבריאה אלוהית ומזלזלת בגוף הפיזי כחסר אונים, נוטה לחלות, להזדקן ולמות. חוסר האונים, אם קיים, כיום, בגוף הפיסי, המחלות, הזקנה והמוות, הם תוצאות של חיי תרבות מזיקים, הפרעות לנשימת אוויר נקי על ידי הנדסת אקלים, הנדוס והרעלת האוכל והמים והשתלטות על התודעה האנושית דרך התקשרות למיניה.
דברים אלו, בבריאה מתוקנת, לא היו קורים, אילולא חדירה של גורמים זרים, אשר שולטים תקופה ארוכה בכוח המניפולציה באנושות. אם האנושות תבחר באפשרות זאת, כל ניצוץ אלוהי יעלם מתוך ההוויה האנושית והאדם יחדל להתקיים כנזר הבריאה. אנחנו כבני אדם, לא מעוניינים באופציה הזו ולכן נלמד לעומק את האופציה שמשאירה את האדם, כבן האלוהים.
