כיצד יתכן, שהרגשות הם אלו שמנהלים את חיינו ואיך ניתן להפך קטבים ולגרום למנטל לנהל רגשות ולא ההפך? האם בכלל מומלץ לנהל שכלית את הרגשות, או שלרגשות יש תפקיד בקיום שלנו? אם יש לרגשות זכות קיום כלשהו, מהו וכיצד אפשר להפיק מהם יותר תועלת?
קרא עודהאלוהות רצתה לבנות לה מרכבה, הכי משובחת שיכולה להיות, כזאת שדרכה היא תוכל לא רק להתבונן, אלא גם להרגיש, לחוש, לתפוש, לעכל, להיות, לחוות ולחיות. לכן ברוב תבונתה בנתה לה חליפת חלל, בצורת הגוף הפיסי של האדם, בשילוב עם הגוף האנרגטי, שהינו מצבר האנרגיה היוצא מן הכלל שלה.
קרא עודבכניסתנו לעידן הדלי, שבו אנחנו אמורים להתנסות בחוויות שכליות ומפגשים עם רעיונות מהפכניים, יצירתיים ולא שגרתיים, קורה, נכון לעכשיו, דבר מעניין. רוב הרעיונות, שאנחנו מתעמתים איתם ברמה היומיומית, כוללים התייחסות שלילית או חיובית לגוף הפיסי האנושי.
קרא עודבמרוצת ההיסטוריה האנושית, כל אלו, שנדחקו הצידה מן המדע, נקראו בידי קובעי הדעה בקהילת המדע - "פסדו-מדע". לכן, אלו השייכים ל"תואר המרנין" "פסדו-מדע" (פסדו=כזב, שקר, פייק), היו צריכים להמציא לעצמם מיני תארים וכותרות וענפי מדע חדשים, שאינם בהכרח חלק מהמיינסטרים המדעי. למשל, הגישה המוכרת, כמעט לכולנו - "הגישה ההוליסטית".
קרא עודכאשר באים לתאר אדם מסוים, ישנם שני מושגים, שאוהבים להשתמש בהם הרבה, כדי לעשות זאת. האחד "אישיות" והשני "אופי". יש העושים הקבלה בין האישיות לבין האופי, אולם אופי הוא תכונה של האישיות ולא האישיות עצמה. מה הכוונה שהאופי הוא תכונה של האישיות? מתי אנחנו משתמשים במילה אופי?
קרא עודקיימות שתי יחידות הרכבה, שאפשר ברמה הפדגוגית, לדבר עליהן כמופרדות, רק כדי להבינן, המרכיבות את הישות האנושית. האחת היא "האישיות" והשנייה "האני העליון". האישיות היא ה"פרסונה", שמשמעותה ביוונית "מסכה". בתאטראות ביוון העתיקה, ההצגות היו משוחקות על ידי אותו שחקן או אותם שחקנים, ששינו את המסיכה שלהם כמה פעמים במהלך הצגה, כדי לשחק תפקידים שונים.
קרא עוד